רטוקונוס (בלועזית: Keratoconus, בעברית מכונה גם ניוון קרנית או קרנית חרוטית) היא מחלה הגורמת לעיוות בצורת קרנית העין, כך שהקמירות שלה אינה אחידה ואינה יוצרת צורת כיפה, אלא מעוותת ויוצרת צורת חרוט. משמעות עיוות זה של הקרנית היא אסטיגמציה – עיוות של התמונה המתקבלת על ידי העין. המילה "קרטוקונוס" מורכבת מהמלים הלטיניות "קרטו" (קרנית) ו"קונוס" (חרוט). לרוב מטופלת מחלה זו על ידי שימוש במשקפיים, עדשות מגע או התערבות כירורגית. מחלה זו איננה מובילה לעיוורון מוחלט, אך פוגמת ביכולת הנהיגה, הקריאה וראית הלילה. המחלה אינה מובנת עד תומה וחלק מן הטיפולים המוצעים לה עודם בתהליכי בדיקה ופיתוח.
משקפיים ועדשות מגע
בראשיתה של המחלה, ניתן לעשות שימוש במשקפיים עבור טיפול בה אם האסטיגמציה הנה קלה, אך משהאסטיגמציה מחמירה, לרוב יש לעבור לשימוש בעדשות מגע. העדשות כולאות דמעות במרווח שבינן לבין הקרנית, ובכך יוצרות מעבר של האור בצורה "חלקה" יותר מזו שבה היה נתקל לו היה עובר דרך הקרנית החרוטית. פעמים רבות, הצורה החרוטית המיוחדת של העדשות יוצרת אתגר מסוים ביצירתן ונדרשים מספר שלבי ניסוי וטעיה עד למציאת העדשה המתאימה. לרוב, העדשות הקרטקוניות הן עדשות "קשות", אם כי ישנן גם עדשות קרטקוניות "רכות", אך הן אינן מתאימות לכל המטופלים [8][9]. נכון להיום, ההשערה על פיה שימוש בעדשות מגע מעכב את החמרת המחלה בכך שהעדשות יוצרות לחץ על הקרנית, לא הוכחה כנכונה .
טיפולים כירורגיים – השתלת קרנית
כ- 20-25% מן החולים נאלצים לעבור בסופו של דבר ניתוח של השתלת קרנית, זאת כתוצאה מהדקקות של הקרנית עד כדי מצב של איבוד כושר ראייה מעשי או היוצרותן של צלקות על הקרנית. היות שלקרנית אין אספקת דם ישירה, אין צורך בהתאמת סוג דם בין התורם למושתל ולרוב רק נדרש כי הקרנית המושתלת תהיה בריאה ומתאימה למבנה העין הנדרש. ההחלמה מן הניתוח אורכת בין ארבעה לשישה שבועות אך עוברת כשנה עד שהשתל מתפקד ביעילות מקסימלית. לפי הערכות סטטיסטיות, כ-16% ממושתלי הקרנית בארצות הברית בשנת 2004 סבלו מבעית קרטוקונוס או תסמונות קרובות
