קוצר ראייה (בלועזית: מיופיה, Myopia) הוא מצב של ליקוי בשבירת קרני האור על ידי מערכת הרפרקציה של העין, הקרנית, נוזל הלשכה, עדשת העין והגוף הזגוגי, הנגרם מחוסר היכולת של העדשה לרכז את האור על רשתית העין, בגלל שהעין עצמה ארוכה מדי. קוצר ראייה מתבטא במיקוד העצם הנצפה לפני הרשתית. לפיכך עצמים קרובים נראים בבירור, בעוד שעצמים רחוקים נראים מטושטשים.
קוצר ראייה הוא ליקוי הראייה הנפוץ ביותר בעולם. כרבע מהאוכלוסייה המבוגרת בארצות הברית סובלת ממנו. במקומות כמו יפן, סינגפור וטיוואן, לאחד מכל שלושה או לאחד מכל שני מבוגרים יש קוצר ראייה.
בתהליך הרפרקציה (שבירת האור), המערכת האופטית שבעין איננה יכולה להעביר כראוי את גלי האור הנכנסים ממצב מקביל למצב שבירה ולמקדם בדיוק על פניי הרשתית אלא לפניה. ולכן מתקבלת תמונה מטושטשת. בעוד שברוחק ראייה מתמקדת התמונה מאחורי הרשתית. לתיקון הפגם ישתמש האופטיקאי בעדשות קעורות (לקצרי ראייה) וקמורות (לרחקי ראייה).
קוצר ראייה נמדד בדיופטרים, שהם עוצמת שבירת האור ומרחק מוקד העדשה (דיופטר הוא ההופכי של המטר, כלומר, מטר בחזקת 1-) המתקנת שיש להרכיב על מנת לאפשר לעין למקד עצמים רחוקים כהלכה על הרשתית. קוצר ראייה של 6 דיופטר ומעלה נחשב קוצר ראייה חמור. אנשים בעלי קוצר ראייה חמור נמצאים בסיכון רב יותר לבעיות עיניים חמורות יותר, כמו הפרדות רשתית.
התאוריה הרווחת גורסת שהגורמים לקוצר ראייה הם תורשתיים ברובם. ממדידות שנערכו עולה שעור של 89% בהעברה תורשתית של קוצר ראייה. מחקרים שנערכו לאחרונה זיהו גֵנים שיכולים להיות אחראים לכך: ליקויים בגן PAX6 נראו כקשורים לקוצר ראייה במחקרים עם תאומים. לפי תאוריה זו, עין מאורכת מעט כתוצאה מפגמים במהלך ההתפתחות, גורמת לתמונה להתמקד לפני הרשתית במקום עליה. קוצר הראייה מתגלה בדרך-כלל בשנים הקודמות לגיל ההתבגרות, בין גיל 8 ל-12 שנים. ברוב המקרים המצב מחמיר בהדרגה עם גדילת העין במהלך גיל ההתבגרות, עד להתייצבות עם סיום ההתבגרות. קוצר ראייה מתוקן בעזרת שימוש בעדשות מתקנות, כמו משקפיים או עדשות מגע – לעדשות המתקנות יש ערכי דיופטר נגדיים (שליליים) לאלו של העין . דרך נוספת חדשנית לתקן את קוצר הראייה היא באמצעות ניתוחי לייזר, כמו LASIK, שבו מורידים שכבה מקרנית העין, על מנת להקטין את רוחק הדמות מהעדשה.
רוחק ראייה (בלועזית: היפראופיה) הוא ליקוי בשבירת קרני האור המגיעות אל עדשת העין. כאשר הן יוצאות מנקודה קרובה, הן אינן מתרכזות על הרשתית ("מסך" העין) אלא מאחוריה, כך שהאדם אינו יכול לראות בבירור עצמים קרובים. לעומת זאת, למעט במקרים קיצוניים, עצמים רחוקים נראים בבירור.
רוחק ראייה עשוי להיגרם על ידי גלגל עין קצר, או בשל אי קמירותה של הקרנית. לרוב זהו ליקוי מלידה. אדם רחק ראייה יכול לראות היטב עצמים מרוחקים ממנו (כל עוד הוא בגיל צעיר והעדשה התוך עינית מסוגלת לפצות על ליקוי זה בהוספת דיופטרים חיוביים). אך בהתבוננותו בעצמים קרובים, אין העדשה שבעינו מסוגלת להתאים עצמה לראייה מקרוב- מכיוון שנדרשת מהעדשה עוצמה שהיא אינה מסוגלת לספק, ולכן תצטייר לו תמונה מטושטשת והוא יחוש כאב ראש.
תיקון רוחק ראייה נעשה בעיקר באמצעות משקפיים או עדשות מגע קמורות, אשר ממקדות את העצם על הרשתית במקום מאחוריו.
רבים נוטים להתבלבל בין רוחק ראייה לזוקן ראייה (פרסביופיה) אך שני הדברים שונים לגמרי.
בעוד אנשים בעלי רוחק ראייה סובלים מגלגל עין קצר מהרגיל, אנשים עם זוקן ראייה בעלי גלגל עין באורך נורמלי אך עדשת העין לא מסוגלת לספק את עוצמת המיקוד הנדרשת לעצמים קרובים. זו הסיבה שאנשים עם רוחק ראייה צריכים עדשות קמורות הן לראייה מרחוק והן לראייה מקרוב ואנשים עם זוקן ראייה זקוקים למשקפיים לעבודה קרובה בלבד.
אנשים בעלי רוחק ראייה וזוקן ראייה יחד אינם מסוגלים לראות בבירור לא מרחוק ולא מקרוב.
הרבה תינוקות סובלים בשנתם הראשונה מרוחק ראיה – אך הבעיה יכולה להסתדר מעצמה. יש לבדוק כל חצי שנה בדיקת עינים מקיפה. הזנחה בטיפול אצל תינוקות עלולה לגרום לפזילה
